מקור הרוזמרין »סיפור ארוך המסופר בקצרה

רוזמרין ים תיכוני

רוזמרין, המכונה בגרמנית גם "לבונה" בשל ריחו העז, מגיע במקור מהמאקי היבש של דרום אירופה. השיח, שגובהו עד שני מטרים, גדל בעיקר בחצי האי האיברי, אך מצוי גם בטבע ביוון, איטליה וקרואטיה. בגרמניה, הצמח לרוב אינו גדל בשפע כמו במדינות הולדתו – שם הוא גדל משמש גם לשתילת משוכות - אבל רק בין 80 ל-100 גובה סנטימטרים. ממש כמו בארצות מוצאו הים תיכוניות, גם כאן רוזמרין צריך אחד מיקום שמשי וחמים, לפיה הוא קשיח מאוד רק במידה מוגבלת. לכן, מומלץ במיוחד באזורים הקרירים של גרמניה גידול בעציץ.

רוזמרין ידוע מאז ימי קדם

לא ברור מאיפה השם "רוזמרין". יש מומחים המניחים שהשם נובע מהמילים הלטיניות "ros" ל"טל" ו"מרינוס" (עבור: "שייך לים"); רוזמרין פירושו משהו כמו "טל הים" בגרמנית. בלשנים אחרים, לעומת זאת, מייחסים את שם הצמח ליוונית "rhops myrinos", שפירושו בתורו "שיח ריחני". מה שבטוח, עם זאת, הוא שהעשב משמש במטבח וכצמח מרפא כבר אלפי שנים. השם הגרמני "בראוטקראוט" הוא תולדה מהעת העתיקה היוונית, כאשר הרוזמרין עוד היה מקודש לאלת האהבה אפרודיטה. בגרמניה, הצמח מצא את דרכו לבסוף אל גני המנזר בשלהי ימי הביניים, לאחר שהובא על פני הרי האלפים מנזירים בנדיקטינים נודדים מאיטליה. פארצלסוס, רופא ידוע מהתקופה המודרנית המוקדמת, המליץ ​​על שימוש תרופתי ברוזמרין, במיוחד עבור גאוט וראומטיזם.

טיפים וטריקים

מתכון לממרח טעים במיוחד: ריבה משזיפים, שזיפים מיראבל או ענבים לבנים בטעם עז מאוד, מתובל במעט (!) רוזמרין טחון. תערובת זו לא רק טעימה על לחם, אלא גם עם בשר ציד.

IJA