מיורן יכול לשמש בדרכים רבות כתבלין עוצמתי במטבח. הנה כל מה שאתה צריך לדעת על עשב.
מיורן (Origanum majorana) הוא מנטה (Lamiaceae), אשר קשורה קשר הדוק ל- אורגנו הוא (אוריגנום וולגרי). עם זאת, ישנם כמה מאפיינים שהופכים את מיורן שונה מעשב הפיצה הקלאסי. בעוד שאורגנו ניתן לגדל מספר שנים בשל עמידותו החורפית הנרחבת, המיורן בדרך כלל עוזב את הגינה לפני הטמפרטורות הקרות. העשב, שמקורו באסיה הקטנה, מצא את דרכו למרכז אירופה בשלב מוקדם. עבור היוונים, מיורן סימלה אושר ושימשה כשרשרת לזוג טרי. בימי הביניים הוקצו לעשב לא רק תכונות ריפוי למחלות קיבה ופצעים, אלא גם לתלונות פסיכולוגיות והפרעות שפה. בארץ הוא נקרא גם כרוב נקניק, שכן הוא משמש כמרכיב טעם קלאסי במתכוני נקניקיות רבים. אולם באזורינו הטמפרטורות בדרך כלל אינן מועילות לגידול חורפי. כל השאר שצריך לקחת בחשבון כשמגדלים מיורן מוסבר בפירוט להלן כדי ששום דבר לא יפריע ליבול עשיר.
תוכן
-
גידול: מיורן בגינה משלך
- מקום
- כֶּפֶל
- השקיה ודישון
- לְתַחְזֵק
- מיורן: זנים ותכונותיהם
- מיורן: קציר ואחסון
- שימוש במיורן
גידול: מיורן בגינה משלך
מקום
לפי מקורו המקורי (קפריסין ואנטוליה), המיורן מעדיף מקומות שטופי שמש. כמו ברוב עשבי התיבול מאזורים ים תיכוניים יותר, האדמה צריכה להיות מנוקזת היטב. אם האדמה כבדה מדי (חמר, חימר), רצוי לשחרר אותה בעזרת חול או אבן ספוג. אדמה צמחית מיוחדת כמו הפלנטורה נטולת הכבול שלנו היא אידיאלית עשב אורגני ואדמת זריעה. שילוב קבוע של חומרים אורגניים כמו קומפוסט או זבל בתחילת השנה יכול גם לעזור לשחרר קרקעות כבדות.
במדריך שלנו ל גידול מיורן תמצא את כל הטיפים והטריקים החשובים עבור ערוגת עשבי התיבול שלך.
כֶּפֶל
מיורן ניתן להתרבות במהירות ובקלות על ידי זריעה. הדרך הטובה ביותר לעשות זאת היא לגדל את השתילים ב-preculture על אדן החלון ולאחר מכן (מאמצע מאי) לשתול אותם בחוץ או לשים אותם בעציצים בגינה. חודש מרץ הוא המתאים ביותר כתאריך זריעה לכך. אם בכל זאת יש לשתול את הזרעים בחוץ, כשלים הקשורים לכפור עלולים להתרחש אם הזרעים מפוזרים במיטה לפני קדושי הקרח באמצע מאי. הנביטה מתרחשת מהר יחסית לאחר 15 עד 20 ימים כאשר הטמפרטורה קבועה סביב 18 מעלות צלזיוס. יש לציין גם שמיורן הוא נבט קל. לכן יש ללחוץ רק על הזרעים ולא לכסות אותם במצע. זה יכול לעכב משמעותית את הנביטה או אפילו למנוע אותה לחלוטין.
השקיה ודישון
מיורן משמש בדרך כלל לייבוש תקופות. עם זאת, אספקת מים אחידה וטובה מקדמת צמיחה. במיוחד בשלב הצמח הצעיר ב- גידול עציצים על אדן החלון, הימנע מיובש של המצע. מאידך, אסור להיווצר ריבוי מים, מה שבתורו מעדיף הדבקה בפטריות שורשים מסכנות חיים.
אם הצמחים נטועים בערוגה, מלבד השילוב ההכנה, נדרשים בעיקר דשנים אורגניים כמו הפלנטורה שלנו. דשן אוניברסלי אורגני או מקומפוסט באביב, אין לדשן.
לְתַחְזֵק
אחרת קל יחסית לטפל במיורן. ניתן לשמור על הרגל צמיחה אטרקטיבי זקוף עם חתך הקציר. אם רוצים לגדל את עשבי התיבול במשך מספר שנים בחלקנו של העולם, יש לקחת זאת בחשבון בבחירת הזן. עם זאת, הזנים העמידים הם בדרך כלל הרבה פחות עזים בניחוח.
עוד עובדות מעניינות, כמוך טיפול מיורן כמו שצריך, תמצא כאן.
מיורן: זנים ותכונותיהם
הצורה המקורית של מיורן עמידה פחות או יותר, אך הארומה שלה חלשה יחסית. לכן בדרך כלל מגדלים בארץ זנים בעלי טעם אינטנסיבי יותר, אך אסור לנצח אותם בערוגה. אנו נציג בפניכם זנים שונים עם המאפיינים האופייניים שלהם:
- ‚מיורן גרמני‘: תפרחת מוארכת בולטת בצורת אוזן; היווצרות פחות חזקה של מסת עלים.
- ‚מיורן צרפתי': מניב ומסתעף כבד עם תפרחת קצרה וקומפקטית.
- ‚גוֹי‘: רב שנתי אך רגיש לכפור; מתאים היטב לייבוש.
- ‚מיורן איטלקי': זן חזק בעל ארומה חזקה ועלווה כהה יחסית.
- ‚מרג'ולין': שנתי, אבל מתאים לגידול בעציצים.
- ‚טטרטה': זן מבשיל מוקדם עם עלווה ירוקה כהה.
בסופו של דבר, ניתן למצוא זן מתאים לכל גינה שעושה צדק עם פעולת האיזון בין שתי הדרישות של עוצמת ארומה וקשיחות חורף.
מיורן: קציר ואחסון
בעת קצירת מיורן, העיתוי הוא קריטי. אם קוטפים את הפרחים לפני או בתחילת היווצרות מחץ האנרגיה, ניתן להשיג את התכולה הטובה ביותר של השמנים האתריים מטעמי הטעם. המיורן פורח מיוני עד ספטמבר, כך שהיבול העיקרי צריך להיות בתחילת יוני. את הנבטים חותכים כ-10 ס"מ מעל פני האדמה. זה מקדם את הסתעפות הצמח ועדיין נותרה מעט עלים להפקת אנרגיה. פריחת הנוי כמובן מתעכבת משמעותית כאשר כל הצמח נקצר. מיורן הוא עשב שגדל מהר מאוד: שלושה חודשים לאחר הזריעה ניתן לקצור בשפע.
בנוסף לשימוש טרי שנקטף מיורן, העשב אידיאלי גם לאחסון. את העלים אפשר פשוט להקפיא אחרי הקרס הקטן. בהתאם לצרכים שלך, אתה יכול לאכול מהאספקה שלך כל השנה כמעט ללא אובדן ארומה. אם ניתן לסבול אובדנים קטנים בעוצמת הטעם, אז ייבוש כל הזרעים הוא גם שיטה נאותה לשימור. לאחר שבועיים תלייה במקום יבש, ניתן להשתמש בעלי המיורן, אשר לאחר מכן מופשטים ונסגרים הרמטית, למספר שנים. יתר על כן, ניתן לייצר שמן מיורן בקלות רבה. את הנבטים הטריים פשוט שמים במיכל עם שמן זית. לאחר מכן ניתן להשתמש בשמן הצמחים הארומטי לרטבים לסלט או לטיגון.
שימוש במיורן
הארומה האופיינית של מיורן פופולרית מאוד במטבח. זה הכרחי, במיוחד בהכנת התמחויות בשר. לא בכדי הוא נקרא גם כרוב נקניק. בהתאם לזן ולזמן הקציר, יש להשתמש במיורן בזהירות בגלל טעמה העצום לפעמים. בנוסף למנות בשרניות, הוא משתלב מצוין גם עם תפוחי אדמה ותבשילים דשנים. הוא גם חבר במה שהוא כנראה פוטפורי הצמחים המפורסם ביותר של "עשבי הפרובנס".
בנוסף להיותה טעימה במטבח, מיורן הוכיחה את עצמה גם כצמח מרפא. כמשחה הוא מקדם ריפוי פצעים, בתור תה הוא עוזר למחלות קיבה והצטננות. עם זאת, אין להשתמש במיורן למטרות רפואיות במשך יותר משבועיים בכל פעם. אחרת עלולים להיגרם כאבי ראש בגלל השמנים האתריים העזים.
גם אם המיורן חסר יציבות בחורף - לעשבי התיבול ועשבי התיבול עדיין יותר מראוי מקום במיטה או בסיר במרפסת.
עוד בנושא קציר ואחסון של מיורן ראה מאמר זה.