ערער מצוי: מיקום, חיתוך והשפעה

הערער המצוי ידוע בפירות היער הכחולים שלו, המשמשים גם כתבלין ותרופתי. אנו נותנים טיפים לשתילה, טיפול ושימוש.

בנוסף למראה היפה שלו, הערער המצוי (Juniperus communis) גם כצמח מספוא לציפורים. אם הוא מקבל מספיק אור, הוא יגדל כמעט בכל מקום ואפשר גם לשתול אותו כגדר חיה. אנחנו מראים איך התרבות עובדת.

ערער מצוי בפרופיל

ערער מצוי (Juniperus communis) מוכר לנו בגלל גרגרי החרוט הכחולים שלו והרגלי הגדילה שאין לטעות בהם. זהו הנציג הנפוץ ביותר של עצי המחט ומופיע בחצי הכדור הצפוני מצפון אמריקה ועד אפריקה. הוא יכול לצמוח כשיח וגם כעץ ומגיע לגבהים שבין 5 ל-8 מטרים. אבל כמה מהר צומח ערער מצוי? עם עלייה של 10 עד 15 סנטימטר בשנה, ה סוג ג'וניפר לעצים הצומחים לאט. לערער המצוי ירוק-עד יש מחטים נוקבות בצבע אפור-ירוק שתמיד נמצאות בשלישיה בעורף. בחלק העליון של המחט יש פס לבן הנקרא רצועת סטומיה, המורכב מסדרה של סטמטות. הערער המצוי פורח מיוני ויוצר בצירי העלים פרחים קטנים ולא בולטים. כאן, לאחר ההפריה, נוצרים הקונוסים האופייניים לערער ונראים כמו פירות יער. עם זאת, זה יכול להימצא רק על צמחים נקבים. מכיוון שהערער הוא דו-ביתי, נדרשות דגימות משני המינים להיווצרות פירות. הקונוסים מגיעים לבגרות, אותה ניתן לזהות על פי צבעם הכחול הכהה, רק לאחר שנתיים או שלוש. לאחר מכן ניתן גם לקצור את הפירות ולהשתמש בהם.

דרך אגב: ערער מצוי הוא המין היחיד בסוג עַרעָרשאת הפירות שלו אפשר לאכול.

הזנים היפים ביותר של Juniperus communis

בנוסף לצורה הפרועה, יש כמה Juniperus communis- זנים הבולטים או לפי הרגלי הגדילה שלהם או לפי צבע המחט שלהם.

• Juniperus communis "קונוס זהב": זן ערער זה בולט עם המחטים בצבע צהוב זהוב. הוא גדל כעץ מסועף צפוף ועמודי ומגיע לגבהים של כ-3.5 מטרים.

• Juniperus communis "היברניקה": הזן מכונה גם ערער עמודי וגדל בהתאם כעמוד קומפקטי. זה הופך אותו למתאים במיוחד כעץ בודד, אבל גם כבונסאי.
• Juniperus communis "רפנדה": זהו זן ערער הגדל שטוח ומכסה קרקע. זה ידוע גם בתור ערער זוחל או ערער זוחל.

שתילת ערער מצוי: מיקום ונוהל

הערער היפה והקל לטיפול יכול לשמש בדרכים רבות בגינה, בין אם כצמח בודד, בגן אברש, כמאכל לציפורים או כצמח שימושי.

הערער המצוי אוהב מיקום בשמש. האדמה צריכה להיות רופפת, מנוקזת היטב ויבשה עד לחה, אך בשום אופן לא ספוגה במים. עדיף לשתול את הערער באביב. כדי לשחרר קרקעות חרסית דחוסות או חרסיות, ניתן לערבב שליש מהחול בעת חפירת בור השתילה. את כדור השורש של הערער הצעיר משרים במים ומניחים בבור השתילה לאחר ההשרייה. ממלאים את הרווחים בתערובת החול-אדמה ולוחצים הכל כלפי מטה. השקיה צריכה להיעשות באופן קבוע במהלך הימים הקרובים.

אם רוצים לשתול את הערער המצוי כגדר חיה, כדאי לשתול כמה דגימות צמודות זו לזו. מכיוון שהערער המצוי זקוק להרבה אור, יש לחתוך את הגדר בצורת טרפז. כך מגיע האור גם לענפים התחתונים. המרחק בין הצמחים הבודדים צריך להיות בסביבות 50 ס"מ, אבל זה תלוי גם במגוון. זן מתאים לגדר חיה הוא למשל Juniperus communis 'גולדן קון', ואילו זני חיפוי קרקע כמו Juniperus communis 'רפנדה' אינם מתאימים למטרה זו.

אפשר גם לטפח את הערער המצוי בתור בונסאי. זן 'היברניקה' מתאים במיוחד לכך. הערער המצוי סובל היטב גיזום השורשים ולכן ניתן לשמור עליו כעץ מיניאטורי ללא בעיות. דרישות המיקום זהות לאלו של הנציגים הגדולים. עצות מועילות כיצד להשיג אחד שתילה ותחזוקה של בונסאי צריך לראות את המאמר שלנו.

טיפול בערער המצוי: חיתוך, דישון ושות'.

הערער המצוי דורש מעט מאוד טיפול. לאחר השתילה, העצים הצעירים זקוקים למעט יותר תשומת לב, אך ברגע שהם מושרשים היטב, הערער יצמח מעצמו.

בגיל צעיר יש להשקות את הערער המצוי בתקופות ארוכות של בצורת. במיוחד בזמן מיד לאחר השתילה, הוא עדיין צריך השקיה קבועה. דגימות גדלות היטב, לעומת זאת, אינן זקוקות למי השקיה ויכולות לעמוד בבצורת ללא בעיות. גם דישון אינו הכרחי ומשמש רק אם הערער אינו גדל מספיק. אם אדמת הגינה דלה במיוחד בחומרי הזנה, דישון מתחיל בעת השתילה ומדי שנה באביב יכולה לתמוך בצמיחת הערער. למשל שלנו מתאים לזה דשן אוניברסלי אורגני Planturaשפועל על פני תקופה ארוכה והוא בעיקר דשן אורגני המבוסס על מרכיבים טבעיים. זה גם לגמרי לא בעייתי עבור חיות מחמד וחיות גן.

אם מגדלים את הערער המצוי כמו בונסאי, יש לתת דשן בונסאי מיוחד במהלך עונת הגידול.

מכיוון שהערער גדל לאט מאוד, יש לגזום אותו באופן קבוע, אך רק מעט. גיזום פעם בשנה מספיק. בחרו יום נטול כפור בעונת הגידול, רצוי באביב לפני ניצנים. יש להימנע בכל מחיר מגיזום רדיקלי, שכן הערער אינו נובט עוד מהעץ הישן.

שימושים והשפעות של ערער מצוי

ברגע שגרגרי החרוט הפכו לכחול כהה, ניתן לקצור את פירות הערער המצוי. יכול לקחת עד שלוש שנים עד שהקונוסים מבשילים בסתיו. אפשר לאסוף את הפירות בכפפות או לנער את הענף כך שהקונוסים יפלו על בד פרוש על האדמה. לאחר מכן מייבשים את הפירות ועושים עמידים. הפירות בטעם מתוק-מר מעדנים את השנאפס, למשל, ויכולים לשמש כתבלין או תה. אומרים שלתה ערער יש השפעה מטהרת דם ועוזר בבעיות עיכול. עם זאת, אין לצרוך כמויות גדולות יותר, מכיוון שהפירות מכילים גם חומרים מגרים. משתמשים גם בענפי ערער, ​​למשל לטעם בשר דרך העשן. אם יש לך בעיות בכליות או בהריון, כדאי להימנע מצריכת גרגרי ערער על מנת למנוע סיכונים מיותרים.

דרך אגב: גרגרי החרוטים של הערער המצוי מהווים מקור מזון למיני עופות רבים, כמו קיכלי השירים וכמובן פרחי השדה. עצי המחט היפה מושך כמה מבקרים עם נוצות לגן.

האם ערער מצוי רעיל?

את גרגרי החרוט של הערער המצוי יש לצרוך רק במתינות, שכן צריכה מופרזת עלולה לפגוע בכליות. זה נובע מהשמנים האתריים הכלולים גם במחטים. הערער המצוי נחשב רעיל בכמויות גדולות, גם אם רק במידה מינורית.

קונוסים של הערער המצוי משמשים גם כמזון לציפורים. כמו שלך הפוך את הגינה ליותר ידידותית לציפורים אתה יכול לברר מאיתנו.