צנון: שתילה, זריעה וטיפול

צנון הוא ירק שגדל במהירות ובריא וניתן לגדלו כמעט כל השנה. אצלנו תלמדו הכל על מקורו ותכונותיו של הכרוב ועל שתילת צנוניות.

צנון הגן (Raphanus sativus var. ניז'ר) הוא אחד מהירקות הפופולריים ביותר באסיה. בגרמניה צנונית הבירה מוכרת יותר - אך ניתן להשתמש בצנון בצורה הרבה יותר מגוונת. אנו מציגים את הצנון, תכונותיו ודרישותיו וכן נותנים טיפים לשתילה וטיפול בה.

צנון: מקור ותכונות

הצנון, המכונה גם צנון או צנון, שייך למשפחת הכרוב (Brassicaceae). הוא קרוב צְנוֹן (רפנוסsativus var. sativus) ו צנון שמן (Raphanus sativus var. אוליפורמיס) קשור. צנון כנראה מגיע מצנון שדה (רפנוס רפניסטרום) שמקורה בדרום אירופה ובאסיה. הצורה המעובדת של הצנון הגיעה כנראה רק במאה ה-13 לגרמניה. מֵאָה. כיום הוא משמש ברחבי העולם כצמח ירק. המילה צנון או ראדי מקורה בלטינית "radix", שפירושה "שורש".

צנוניות יוצרות שורשים מעובים מחלקי השורש ויורה, הנקראת היפוקוטיל. הצנון העגול, הסגלגל או הגלילי יכול להיות לבן, ורוד, אדום, סגול, ירוק, חום או שחור מבחוץ. בפנים נמצא בשר הסלק הלבן, הירוק עד בצבע מגנטה, עם טעמו הארומטי, החם והמתקתק. כמו כל צמחי הכרוב, גם הצנון מכיל שמני חרדל שונים, האחראים לטעם האופייני, דמוי הכרוב, החם. יש להם השפעה אנטיבקטריאלית, וזו הסיבה שניתן לעבד צנון לסירופ שיעול.

שורש הצנון יכול להגיע לעומק האדמה וכמעט ולא יוצר שורשי צד. עלי הצנון יוצרים בתחילה שושנת עלים בסיסית עם עלים בודדים משוננים, אונות עד סובבים, שלחלקם גבעולים ארוכים. בזמן הפריחה, צמחי הצנון נמתחים לאורכם ויוצרים ניצני פריחה גבוהים המכוסים בעלים חלופיים. הצמחים ארוכי היום פורחים רק כאשר אורך היום עלה על מספר שעות מסוים. זה בדרך כלל המקרה בין מאי לסוף יוני. פריחת הצנון מופיעה על נצרים שגובהם 120 - 200 ס"מ. הם גדלים בצרורות ויש להם פרחים לבנים עד ורודים עם כמה ורידים כהים. צנוניות הן סטריליות בעצמן, ולכן מאביקות צולבות קפדניות ותלויות בחרקים. לכן הפרחים מספקים גם צוף וגם אבקה. לאחר האבקה נוצרים תרמילים מוארכים שבהם מבשילים זרעי הצנון הזוויתיים, חומים אדמדמים עד חום כהים. גם כשהתרמילים בשלים, הם לא מתפרצים, בניגוד קנולה (Brassica napus) או חרדל (חַרדָל). הצנון הוא אכיל בכל החלקים: העלים, הפרחים והתרמילים הצעירים יכולים לשמש גם במטבח.

מה ההבדל בין צנונית לצנונית? צנון וצנונית שייכים לאותו מין, אך כל אחד מהם יוצר גרסאות שונות. הצנוניות לרוב גדולות ואריכות יותר באופן משמעותי, טעמן ארומטי יותר, בעוד שהם מתוקים עד חריפים. לצנון, לעומת זאת, טעם חם עדין, והן נקצרות לאחר מספר שבועות בתור לפת רכה וקטנה. עם זאת, הם כל כך קרובים שהם יכולים להתרבות אם הם פורחים באותו זמן.

שתילת צנוניות: זריעה, מיקום ועוד

המיקום האופטימלי לצנון הוא על אדמה קלה עד בינונית-כבדה, פירורית עם אספקת מים טובה בשמש מלאה עד צל חלקי. על אדמה בהירה מדי, הצנון נוטה להיות פרוותי וחריף ביותר. מאידך, לא ניתן לפתח היטב את שורש הצנון ולקצור אותו בקושי על אדמה כבדה מדי. סחף או קרקעות כבדות עם נטייה לשטף מים אינן מתאימות, אך ניתן לשפר אותן בעזרת אדמת עציץ עשירה בקומפוסט כמו שלנו. אדמה אורגנית של עגבניות וירקות פלנטורה וחול שיש לשפר. החדרת חומר אורגני גם משפרת את הקרקע בטווח הארוך, שכן חיי הקרקע מקודמים והיווצרות חומוס מוגברת.

בהתאם לסוג הגידול והמגוון, הצנון נזרע ישירות בחוץ או בבית קר. גידול מקדים אפשרי, אבל זריעה ישירה מביאה לסלק הרבה יותר יפה ושורשים עמוקים יותר, מה שמקל על התחזוקה והקטיף. כמה זני צנון מתאימים לגידול קיץ עם זריעה באביב, אחרים נזרעים כצנוניות סתיו וחורף הניתנות לאחסון מאוגוסט. ניתן לטפח צנוניות גם במהלך החורף בבתים קרים לא מחוממים ומוגנים.

בשל המגוון הגדול של הזנים וגידולם בתקופות שונות של השנה, ניתן לזרוע צנוניות בקבוצות מדי שבועיים ולכן ניתן לקטוף אותן כמעט בכל ימות השנה. ראשית, מעבדים את האדמה, מסירים עשבים שוטים לא רצויים ומשחררים בנדיבות את האדמה. לאחר מכן נזרעים זרעי הצנון מקרוב בשורות במרחק של 25 - 30 ס"מ ובהמשך מופרדים במרחק של 20 ס"מ בין צמחי הצנון הבודדים. את הזרע מניחים בעומק של 1 - 2 ס"מ באדמה או באדמת עציצים ומשקים אותו במרץ. בטמפרטורת נביטה אופטימלית של 14 - 15 מעלות צלזיוס, ניתן לראות את השתילים הראשונים לאחר 8 עד 10 ימים.

שכנים טובים ורעים לצנון: אחד תרבות מעורבת עם צנוניות כדאי מאוד, שכן חלק משותפים לשתילה מרחיקים מזיקים ואינם מעבירים מחלות הלאה. שכנים טובים לצנון הם סלטים (לקטוקה), גזר (דאוקוס קרוטה), סלרי (Apium graveolens), מלחלח (Scorzonera hispanica), תרד (Spinacia oleracea), עגבנייה (Solanum lycopersicum), פפריקה (פלפל שנה), אֲפוּנָה (Pisum sativum) ו אפונה (Phaseolus vulgaris). שכנים רעים לצמחים, לעומת זאת, הם צמחי כרוב קשורים (בראסיקה), מלפפונים (Cucumis sativus) ו בצלים (Allium cepa).

ניתן לגדל זני צנון הגדלים במהירות כגידול קודם או כגידול שני. בחממה, הסלק הלוהט משגשג בצורה מיטבית בתחילת האביב ונקצר עד תחילת מאי כשעגבניות, פלפלים וכדומה נכנסים. צנוניות סתיו וחורף ניתן לזרוע החל מאוגוסט כגידול המשך לאחר זני גזר מוקדמים, שעועית בוש, אפונה או חסה. אין לגדל צנון מיד אחרי כרובים אחרים כדי למנוע את האיום שורש קלאב (Plasmodiophora brassicae) לברוח. לכן מומלצת הפסקה בגידול של ארבע עד חמש שנים.

הטיפול הנכון

הטיפול בצנון הוא די קל, גם בגלל שהתרבות צומחת במהירות. שבועיים-שלושה לאחר הזריעה, מופרדים השתילים למרחקם הסופי. עידוד סדיר בין השורות מפחית את צמיחת העשבים השוטים, דבר חשוב במיוחד בשלב השתיל. אנו מציגים אמצעי טיפול נוספים בפסקאות הבאות.

להשקות ולדשן

דישון והשקיה חשובים בעת גידול צנון, מכיוון שבצורת, חום ומחסור בחומרים מזינים גורמים לסלק פרוותי, חריף ועצי. במקרים קיצוניים, הצנוניות צורות ממתח ופורחות בטרם עת. לכן יש צורך באספקת מים סדירה, במיוחד בתקופות יבשות.

צנון הוא אחד הצרכנים הממוצעים ויש לספק לו מספיק חומרים מזינים, במיוחד בזמן שהסלק מתפתח. שֶׁלָנוּ דשן עגבניות אורגני Plantura מותאם במיוחד לצרכי העגבניות ושאר סוגי הירקות. הוא פועל על פני תקופה של כשלושה חודשים ומשחרר באיטיות ובאופן שווה את אבות המזון שהוא מכיל. זה מונע למעשה מהצמחים להישטף החוצה או להפרות יתר. ניתן לעבוד את הדשן הגרגירי נטול החיות לתוך פני האדמה בעת שחרורו לזריעה. אין לעבוד בזבל טרי או בקומפוסט ממש לפני שאתם זורעים צנוניות, מכיוון שזה קשה מדי עבור צנוניות ועלול לפגוע בצמחים.

מחלות ומזיקים נפוצים של צנון

צנון הוא יבול ירקות עמיד למדי, אולם בתנאי גידול לא נוחים יכולים להופיע מזיקים ומחלות שונות:

• חיפושיות פרעושים (פסיליודות): חיפושיות שחורות זעירות, קופצות ומבריקות גורמות לעלים עם חורים דמויי מסננת. עידוד סדיר בין שורות, רשת הגנה ירקות דקיקה, ומרק טנזיה מפחיתים נגיעות.
• זבוב כרוב (דיליה): הרימות של זבוב הכרוב ניזונות משורשים של צמחי כרוב וצמחים צעירים לרוב מתים לחלוטין. רשתות הגנה לירקות ותרבות מעורבת עם עגבניות וסלרי מרחיקים זבובי כרוב.
• כנימת כרוב קמחית (Brevicoryne brassicae): כינים לבנות-אפורות יונקות את קצותיהם הצעירים של היורים. חרקים מועילים נגד כנימות ותרבות מעורבת עם שעועית מפחיתה את הנגיעות.

• מחלת כתמי עלים: פתוגנים פטרייתיים שונים גורמים לכתמים כהים על העלים, אשר בעצמם לרוב אינם מסוכנים, אלא למחלות אחרות או מזיקים על הצנון רמזים.
• טחב שגוי (Peronospora parasitica): בצידו התחתון של העלה נוצרים גידולי פטרייה אפורים-לבנים המשתקפים בצד העליון ככתמים צהובים. מזג אוויר חם ולח מקדם את המחלה, ולכן יש להקפיד על אוורור ומרחקי שתילה נאותים.
• חלודה לבנה (אלבוגו קנדידה): פוסטות פטרייתיות לבנות מבריקות בצד התחתון של העלה מופיעות במיוחד בלחות גבוהה ומתפשטות במהירות דרך הרוח והמים בדוכן. יש להסיר את העלים המושפעים ולהשליך אותם עם האשפה הביתית.

האם צנוניות עמידות?

צנוניות צעירות ומוכנות לקטיף אינן עמידות ולכן נקצרים ומאוחסנים בשלמותן בסתיו. צנוניות סתיו שגדלו במלואן יכולות לעמוד בטמפרטורות נמוכות עד -9 מעלות צלזיוס וניתן באופן תיאורטי לקצור אותן לאורך כל החורף אם הקרקע נטולת כפור, אך לעתים קרובות הן עציות מדי בשלב זה. הסלק יכול גם להתפוצץ במהלך הכפור ואז כבר לא ניתן לאכילה. הגנה לחורף עם נייר כסף או צמר או גידול צנון בבידוד, חממה לא מחוממת היא חלופה טובה יותר לגידול בחוץ אם הסלק לא נמצא באחסון יכול להפוך.

את סלק הצנון הארומטי הראשון ניתן לקצור רק כמה שבועות לאחר הזריעה. אנחנו נותנים טיפים קציר ואחסון של צנון.