כשמדברים על מרווה מתכוונים לרוב למרווה הגינה הפופולרית (נקראת גם מרווה תבלין). בסקירה הכללית שלנו אנו מציגים את מרווה הגינה הטובה ביותר-סלאתר לפני.
בנוסף לרבים מיני מרווה, בגנים המקומיים מוצאים בעיקר זנים של ה מרווה גן (Salvia officinalis). המגוון נע בין נמרץ לקומפקטי, בין חד-צבעוני לרב-צבעוני ועד לזנים שאינם פורחים כלל.
תוכן
- האם מרווה גינה עמידה?
- זני מרווה לגינה למטבח
- זני מרווה הגן הטובים ביותר
האם מרווה גינה עמידה?
לפני שאתם קונים מרווה בחיפזון, כדאי לברר את המאפיינים של הזן המתאים. כי מרווה היא מהירה נָטוּעַ, אבל באותה מהירות רבים מהזנים המוצעים במרכז הגן נמחקים במהלך חורף קשה. חלק מהסחורה המוצעת מגיעה מסיטונאים בצרפת, איטליה או ספרד. מגדלים שם גם זני מרווה לגינה, שאינם סובלים את האקלים שלנו. היזהר עם הזנים הרב-צבעיים כגון 'טריקולור' או 'פורפורסנס'. האכזבה גדולה כשהצמח, שגדל כל כך יפה, לא שורד את החורף. לכן, יש לטפח מרווה צבעונית ולחורר בעציצים. באזורי גידול יין, ניתן לשתול זנים אלה גם במקום מוגן. עדיין יש צורך בהגנה באמצעות עץ מברשת או צמר.
זני מרווה לגינה למטבח
כל זני המרווה לגינה מתאימים למעשה לבישול. עם זאת, אם אתה רוצה לקבל את הארומה האינטנסיבית ביותר האפשרית, הזן 'Extracta' טוב במיוחד. לזני המרווה 'ברגארטן' ו'ווינדק' עלים רחבים מאוד וחוסכים עבודה וזמן רב בהכנת האוכל. אם רוצים להשתמש במרווה לעישון, אפשר להשתמש בזנים מאוד ארומטיים ומעט שרף כמו 'אקסטרטה' או 'נצרת'.
זני מרווה הגן הטובים ביותר
הסקירה הבאה נועדה לתת תובנה מבוא לגבי ההתאמה המתאימה של מגוון מרווה התבלינים:
מרווה גינה קומפקטית לגידול:
- אלבה: זן מרווה פורחת לבנה עם צמיחה קומפקטית למדי; מתאים גם לשמירה בדליים; ארומה עזה ונעימה; מעט מריר.
- גן הרים: זן מרווה בעל עלים גדולים ורחבים; לכן אידיאלי להכנת סלטמבוקה או דומה; ארומה טובה מאוד; צמיחה קומפקטית למדי.
- ננה אלבה: כמו ננה, רק עם פרחים לבנים; ארומה נעימה; מתאים היטב לתרבות בעציצים.
- ננה: כפי שהשם מרמז: זן קומפקטי מאוד עם עלים קטנים וצרים; אידיאלי לתרבות במרפסת.
מרווה גינה רגילה עד נמרצת:
- קריספה: זן מרווה בעל מראה מיוחד מאוד: העלים רחבים למדי, פלומתיים ומסולסלים בבירור בקצוות; ארומה טובה מאוד.
- extracta: רבייה עם תכולה גבוהה מאוד של שמנים אתריים; עז במיוחד בטעם ומתאים גם לעישון; מכיוון שצריך רק כמה עלים לתיבול, צמח אחד בגינה מספיק בדרך כלל.
- נצרת: זן פלומתי וכסוף מאוד מישראל; העלים מאורכים, צרים; ארומה טובה מאוד, עזה.
- לא פרח: מי שלא מגדל מרווה כצמח נוי, אלא רק כדי לקצור את העלים, צריך לחזור על הזן הזה. זה לא יוצר פרחים ויכול להכניס את כל האנרגיה להיווצרות של יריות ועלים. טעים וטוב מאוד.
- rosea: זן יפה במיוחד עם פרחים ורודים; עלים קטנים למדי עבור זן, אבל עם ארומה מתקתקת.
- וינדק: עלים גדולים דומים וארומה טובה כמו Berggarten, אבל נמרץ יותר; די לא מתאים לתרבית עציצים; אבל ארומה טובה מאוד וגודל עלה אידיאלי לעיבוד במטבח (סלטמבוקה וכו').
מרווה גינה עם עלים מגוונים:
- קרם דה לה קרם: זן מרווה מגוון עד לבן שמנת במיוחד בשולי העלים; דו-גווני: לבן שמנת - ירוק.
- Aurea: זן מרווה ידוע, שלעתים קרובות מכונה גם מרווה זהובה; עלים מגוונים מזהובים-צהובים עד ירוקים-צהובים; טעם טוב.
- purpurascens: העלים של הנבטים הגבוהים והצעירים יותר בצבע סגול; מאוחר יותר אלה הופכים לירוק-אפור; מראה יפה, טעם טוב, אבל דומה לזן הטריקולור עמיד רק על תנאי.
- טריקולור: זן בעל מראה עלים יפה במיוחד: העלים מגוונים לבנים-ירוקים, כאשר במיוחד עלי הנבטים הגבוהים הופכים לסגול לורוד. דורש מיקום מאוד מוגן בגרמניה, מכיוון שהוא פחות סובלני לכפור מאשר זנים אחרים.