מייפל אדום, Acer rubrum

המייפל האדום הוא אחד מצמחי הנוי הפופולריים ביותר בגינה ואינו דורש טיפול רב. לצמיחה מפוארת ובריא, עם זאת, יש צורך ליצור כמה תנאים ולא לשכוח את השקיה מספקת. גיזום אינו חובה, אך מציע אפשרות לעיצוב אישי.

האדר האדום מעדיף מיקום שטוף שמש באדמה חולית רופפת. בהתאם לשטח הפנוי ולטיפול, המייפל יכול לגדול לעץ מדינה או לשיח שופע.

מיקום, קרקע ודישון

בנוסף לדוכן הבודד בגינה, אפשר לשתול את המייפל האדום בדלי ולהניחו על המרפסת. יש לתת תשומת לב עיקרית לגודל העציץ המספק ולבחור עציץ עמיד עם פתח ניקוז למי השקיה עודף. עץ הנוי זקוק להרבה מים, אך מגיב ברגישות רבה לריבוי מים עם שורשים נרקבים או נשירת עלים. השורשים העדינים אינם חופרים עמוק מאוד באדמה, שרצוי שתהיה לה pH ניטרלי עד מעט חומצי. ישנן מספר צורות תרבותיות, מהן המייפל היפני האדום זוכה לתשומת הלב הגדולה ביותר וניתן למצוא אותו בגנים רבים.

הסוגים האישיים של מייפל אדום אינם שונים בבחירת המיקום והטיפול, כך שה עצות טיפול תקפות בדרך כלל לצמיחה חזקה ולצבע האדום המרהיב של העלים לדאוג ל. מאחר והעלים אינם תלויים בצורה חזקה במיוחד על הענפים, יש להעדיף מקום מוגן רוח ולא למרגלות מדרון בכל הנוגע לשפיכת מים. דשן מינרלי ניתן פעם בשנה ומספק חוזק באביב לפני ניצנים ואנרגיה, אשר Acer Rubrum משקיעה באותה מידה בצמיחה והיווצרות של העלים פָּקוּק. אם האדמה חומצית מדי או גירנית מאוד, העלווה לא מפתחת צבע אדום חזק. עלים במראה כתום או ירוק הם אינדיקציה לטעות טיפול וצריכים למשוך את הפוקוס למצע או לבחירת המיקום. כמו כן, אדמה יבשה מדי או רטובה מדי יכולה להשפיע על צבע העלים, מה שבמקרה של האדר האדום תמיד מעיד על טעות בטיפול.

גזירה

בכל הנוגע לגיזום המייפל האדום, המומחים חלוקים ביניהם. העובדה היא שהחתך אינו הכרחי לחלוטין וצריך לעשות זאת רק אם יש צורך. אם זה המקרה, Acer Rubrum מראה יורים מתים או קפואים שניתן לזהות על ידי הקליפה היבשה שלהם ואינם מפתחים עוד עלווה. החיתוך צריך להיעשות בזהירות רבה ולא להיכנס עמוק מדי לענפים החיים. גם אם האדר האדום גדל לעתים קרובות בצורה של שיח, זה עץ. עצים מפתחים פצעים בעת כריתתם, אשר מדממים לאורך זמן ועלולים להוביל לכך שהעץ נגוע בפתוגנים. עץ ישן לא נובט שוב, מה שאומר שגיזום כוונות טובות של המייפל מוביל מוות מוחלט של הענפים או נגיעות על ידי קרדית עכביש ומוות כתוצאה מכך מוביל. לעומת זאת, ניתן להסיר יורים מתים בכל עת וגם לחתוך בשלב הצמיחה.

נגד הדעה עומדת הדעה כי גיזום חזק אינו פוגע במייפל האדום. הצהרה זו מוצדקת בהסתכלות על ה-Acer Rubrum באמנות הבונסאי. כדי למנוע פצעים מדממים ארוכים, ניתן לטפל במשטחי החתך בעזרת איטום פצעים מיוחד. בעת החיתוך יש לוודא שהחיתוך לא נעשה ישירות מאחורי ניצן, אלא מעט לפניו וכך מחשבים שכחצי ס"מ מהענף מתייבש לאחר חיתוך ואין יורה חדש רכבות. לצמיחה עבותה ומלאה מאוד ניתן להמליץ ​​על הגזרה ומציעה את עצמה במיוחד כאשר אתה שותל את Acer Rubrum במיכל ואתה רוצה שהוא יהיה בגודל ובצורה מסוימים לְהַחזִיק. הגיזום צריך להיעשות באביב לאחר הכפור האחרון, אך רצוי לפני נבטת הצמח. גיזום בסוף הסתיו אינו מונע מכיוון שהפצעים הטריים עלולים להכניס את הכפור ולהקפיא את העץ למוות.

למצב שינה

צמחים גדולים יותר יכולים לחורף ישירות במיקומם ללא הגנה מיוחדת. המייפל האדום עמיד ואינו מציג הגבלות בטמפרטורות של עד -10 מעלות צלזיוס. עם זאת, טמפרטורות מינוס חמורות עלולות להוביל למוות של ניצנים שכבר נטועים בסתיו. כדי למנוע את הבעיה ולקדם ניצנים באביב, ניתן לכסות את המייפל האדום בגיזה לגינה או בנייר כסף מיוחד. יש לשמור צמחי מיכל במרתף לחורף ולא להשאיר אותם על המרפסת. העציץ אינו מגן מפני חדירת כפור קשה לאדמה ופגיעה בשורשים. אם לא מתאפשרת הובלה למקום מוגן, חשוך ולא קר מדי בבית, המייפל האדום לא צריך להיות באדנית רק החלקים שמעל הקרקע מוגנים ומכוסים בנייר כסף, אבל גם עטופים בגיזה לגינה מסביב לאדנית הפכו. בחורפים מתונים יותר, אין צורך בחורף מיוחד.

מחלות ומזיקים

שינוי צבע או ייבוש העלים מעידים על תנאי גידול לא מתאימים או על נגיעות מזיקים. אם ניתן לשלול שטף מים או אדמה שאינה עשירה בחומוס, חומצית מדי או גירנית מדי כגורם, זיהום פטרייתי יכול להיות הגורם. מחלת האדר האדום הנפוצה ביותר היא נבל Verticillium, פטרייה המעכבת את אספקת המים בתוך הצמח ובסופו של דבר מובילה למוות. פטרייה זו טרם נרפאה ומהווה סיכון לכל הצמחים בסביבת האדר האדום החולה. לכן הכרחי שהצמח החולה לא יהיה במגע עם שיחים אחרים, עצים וצמחי נוי בגינה לא על הקומפוסט, אלא נפטרים ארוזים היטב לפסולת הביתית הופך. בנוסף להתקפה הפטרייתית, Acer Rubrum יכול להיות מותקף על ידי קרדית עכביש. כדור שורש לח מדי או מיקום סוער ומוצל מעדיף הדבקה במזיקים. כאן חשוב לזהות את המזיקים בשלב מוקדם ולטפל במייפל האדום. לאחר מכן יש לבדוק את המיקום ואם יש ספק, לבחור מקום בגינה בו התנאים טובים יותר והעץ יכול לצמוח בריא וחזק.

שאלות ותשובות נפוצות

כדאי לדעת על המייפל האדום בקרוב

האדר האדום יכול לצמוח לגובה של יותר מ-30 מטרים בטבע, אך בגנים הוא מגיע לרוב רק לגובה של בין 10 ל-15 מטרים, אך גדל די מהר בסביבות 50 ס"מ בשנה. הוא מגיע מצפון אמריקה והוא אחד מהעצים הרבים המספקים את הצבעים הנהדרים ביערות קנדה ובמדינות הצפוניות של ארה"ב במהלך מה שנקרא הקיץ ההודי.

מקום

• כדי שהצבע שלו יבוא לידי ביטוי, המייפל האדום צריך לעמוד לבדו בגינה במידת האפשר.
• צמח צעיר ניתן גם לגדל בדלי תחילה.
• עם זאת, עם הזמן, יהיה צורך לשתול את השיח בחוץ...
• ... או לשמור אותו קטן עם גיזום רגיל.
• שיח מייפל אדום גדל בצורה הטובה ביותר באדמה עשירה בחומרים מזינים ולחה.
• המיקום צריך להיות שטוף שמש או לפחות בהיר. חום פוגע בעץ.

צמח

• ניתן לשתול שיח מייפל אדום גם במקום סוער מעט.
• עם זאת, הוא מגיב ברגישות לאדמה צפופה מדי או גירנית מאוד.
• לכן יש לשחרר אדמה כבדה עם חצץ או חול לפני השתילה.
• כמו עצים נשירים אחרים, מומלץ לשתול את האדר האדום בתקופה נטולת העלים מאוקטובר עד מרץ, כאשר אין כפור.
• הזמן הטוב ביותר הוא הסתיו, כאשר למשתלות העצים יש את ההיצע הגדול ביותר.

חיתוך והגנת חורף

• ממרץ עד אפריל, האדר האדום מייצר אשכולות של פרחים אדומים כהים, ואפילו הזרדים הצעירים בצבע אדמדם מעט.
• העלים הופכים תחילה צהובים לכתום בסתיו ולבסוף מקבלים גוון אדום בוהק.
• אין צורך לגיזום במייפל האדום, אך במידת הצורך ניתן לקצרו ולדללו.
• עם זאת, עדיף לספק לו שטח מספיק גדול כדי שיוכל לגדול באין מפריע.

האדר האדום רגיש רק מעט לכפור כשהוא צעיר ואז יש להעניק לו הגנה חורפית: הקרקע מסביב לגזע מכוסה בעלים או חיפוי. עם זאת, בשנים מאוחרות יותר הוא עמיד מאוד ולכן יכול להסתדר ללא כל הגנה גם במקומות קרים.

למד עוד על שיחים וצמחים עצים