עובדות מעניינות על הרצים השורשיים שלהם

עובדות מעניינות על שורשי צפצפה

לצפצפה יש שורשים המסווגים בין קבוצות שורשי האופקי והלב. אז השורשים שלהם גדלים ברובם אופקית לכל הכיוונים ונשארים קרובים למדי לפני השטח של כדור הארץ. אין חוט שורש ראשי דומיננטי, אנכית כלפי מטה, כמו בשורשים. במקום זאת, שורשים גסים ועדינים בעוביים שונים חולקים את המשימה של ספיגת מינרלים ומים.

השורשים העדינים של הצפצפה ארוכים יחסית ואינם מסועפים במיוחד. הם מושכים את המינרלים והמים אל העץ. השורשים הגסים משמשים אחיזה באדמה.

לצפצפה יש הרבה שורשי צד הגדלים אופקית או שורשים מינוריים שנוצרים בתוך השורשים וצומחים אנכית הרחק מהשורש הראשי. שורשי צד אלו יכולים להפוך לבעיה אמיתית עבור גננים. כי שתילים נוטים להיווצר מהם, שהעץ משתמש בהם כדי להתרבות וגטטיבית בנוסף לרביית זרעים.

לרשום:

• צפצפה היא תערובת של שורשי אופקיים ושורשי לב
• יוצרים שורשי צד רבים שמוכנים לירות לצורך ריבוי וגטטיבי

זעם שתילים בעת כריתה

הוא נהיה גרוע במיוחד כאשר צפצפה נכרת ביותר מ-2/3 מגובהו המקורי ושורשיו נותרים עומדים. הפעילות של קנה השורש, שהוא הכל מלבד מת, מתרכז אז כלפי מטה ומרגישה עוד יותר להוליד כמה שיותר צאצאים. התוצאה: סביב הגדם מתפתח יער שתילים אמיתי.

הבעיה: פעילות הנבטה של ​​השורשים האופקיים לא נפסקת אם חותכים שוב ושוב את השתילים. כיסוח דשא באופן קבוע הוא פתרון נוח ויעיל יחסית, אך גבעולי ה מיני צפצפות עושות את עצמן דוקרניות כשהן הולכים יחפים בגלל העקביות המוצקה שלהן בהשוואה לדשא בולט. וכמו שאמרתי: זו יצירה סיזיפית.

האמצעי היחיד היעיל לצמיתות: חפירה

כדי לשים קץ להנבטה המחודשת המתמדת של מיני הצפצפה, זה לא עוזר: יש לחפור את גדם השורש של אם הצפצפה. כמובן שזו עבודה שלוקחת זמן שבעצם אפשר לעשות רק בעזרת מכשיר ממונע.