האם צמח הנוי אכיל או דקורטיבי גרידא?

הופעתה של מרווה הנוי

מרווה הנוי מיוצגת עם סוגים רבים. חלק מהדוגמאות הן

• ה מרווה סטפה או מרווה פרחית עם פריחה לבנה
• מרווה הערבה עם פרחים כחולים-סגולים
• מרווה הביצה בעלת הריח הלא נעים
• מרווה הדם עם פרחים אדומים לוהטים

כל מיני מרווה נוי אלו הם נציגים ראויים בגן הרב שנתי ויוצרים תמונה כוללת למדי לצד חינניות או צמחים רב שנתיים אחרים בגובה חצי. קל לטפל בהם, גדלים עבותים יחסית ומינים מסוימים יכולים להגיע לגובה של עד מטר אחד. ראשי הפרחים נפתחים ביוני, כל תקופת הפריחה נמשכת עד ספטמבר. זני מרווה נוי רב-שנתיים מאבדים את העלים שלהם בסתיו.

אכיל או לא?

מרווה הנוי היא לוכדת עין אצל כולם מיטה רב שנתית, זנים מסוימים אף מפיצים ריח נעים בגינה, אך הוא עדיין לא מתאים לצריכה. עם זאת, הוא אינו רעיל ולכן ניתן לשתול אותו בבטחה בגינה שבה משחקים ילדים.
מרווה נוי מוצעת לרוב תחת השם "מרווה פרח" כדי להצביע מיד על ההבדל למרווה אמיתית. למרות שהצמח אינו ראוי לאכילה לבני אדם, צוף הפרחים של מרווה הנוי הוא מקור מזון חשוב לדבורים, דבורי בומבוס וחרקים אחרים.

אם אתה רוצה לבשל עם מרווה או להכין תה בריאות, אתה צריך להשתמש במרווה האמיתית, בוט. Salvia officinalis, בחר.

חכם אמיתי

בניגוד למרווה הנוי, המרווה האמיתית היא ירוקת עד. למרות שחלק מהעלים מתייבשים בחורף, רוב העלים נשארים. Salvia officinalis הוא צמח מרפא הידוע מימי קדם. הוא משמש עד היום לתה מרווה ומשמש במטבח כתבלין לצלי ותבשילים.
המרווה האמיתית גדלה בגנים רבים, אך היא משגשגת גם בעציצים על אדן החלון. הפרח שלו דומה לזה של המרווה הנוי, שכן הוא יוצר גם פרחים ארוכים ועדינים של פרחים. את העלים הקטיפתיים והשעירים דק ניתן לייבש להכנת תה.