האבוקדו נמצא על השפתיים של כולם, במובן האמיתי של המילה. הפרי, שהוכרז כמזון-על של ממש, זוכה לביקורת שוב ושוב.
עובדות מעניינות על האבוקדו
האצטקים כבר טיפחו את הפרי בדרום אמריקה. הם התקשרו אליה לפעמים ahuacatl, בעוד שבעולם האנגלי הם קיבלו מאוחר יותר את השם בגלל עורם היבלות אגס תנין, כלומר "אגס תנין". בגרמניה, האבוקדו נקרא בתחילה גם "פרי חמאה".
לדבר על האבוקדו במונחים כלליים לא יהיה נכון לחלוטין. ישנם יותר מ-400 זנים, כאשר הגדול שבהם יכול לשקול יותר מ-2 קילו. בשל הביקוש הרב והייצור ההמוני הנובע מכך, אנו מוצאים בעיקר שני זנים על מדפי הסופרמרקטים בארץ:
פוארטוונטורה ו שִׂנאָה. אבוקדו לא מבשיל על העץ, הוא מתחיל לעשות זאת רק לאחר הקטיף. כדי לבדוק אם אבוקדו בשל, כדאי להחזיק אותו ביד. אם הוא נכנע ללחץ קל, אפשר לאכול אותו. באופן כללי, כתמים שחורים בודדים הם סימן לכך שהפרי בשל יתר על המידה. עם זאת, צבע העור אינו בהכרח סימן לבגרותו, כי המגוון שִׂנאָה מקבל קליפה שחורה עם בגרות גוברת, פוארטוונטורה- פירות, לעומת זאת, נשארים ירוקים.
האבוקדו, שנודע לפני מספר שנים כמוצר יוקרה נדיר, זמין כעת בכל גרמניה בכל ימות השנה. בחורף, למשל, הם מגיעים מברזיל, צ'ילה וספרד, בעוד בקיץ הם מגיעים מדרום אפריקה ופרו. עבור רבים, לכן הוא הפך טבעי כמו תפוח אדמה. אבל זה יכול להיות בעייתי עבור הסביבה שלנו, כי הביקוש החזק ועליית המחירים הופכים את זה לאטרקטיבי ביותר עבור חקלאים מקומיים לגדל אבוקדו. כתוצאה מכך, תנופת האבוקדו בדרום אמריקה מובילה לכריתת יערות בלתי חוקית כדי לפנות מקום לשדות. השימוש הגובר בחומרי הדברה ובמוצרים כימיים להגנת הצומח מזהם גם את מי השתייה היקרים והדלים ממילא במדינות אלו. בנוסף, האבוקדו עצמו ממילא צורך הרבה מים. בעוד שקילוגרם אחד של עגבניות דורש כ-180 ליטר מים בממוצע עולמי, קילוגרם אחד של אבוקדו (בערך. 2 ½ אבוקדו) עד 1,000 ליטר. גם נתיבי התחבורה הארוכים מחמירים את האיזון האקולוגי שלהם. בנוסף, ההשפעות של הפרי הזה עושות הרבה, וזו הסיבה שהוא מועבר רק מרופד היטב וזה בתורו אומר יותר חומרי אריזה.
האבוקדו היה פופולרי כבר לפני שהעולם המציא את המילה "מזון על". דרום אמריקאים מעריכים את האבוקדו במגוון דרכים, בעוד ביפן מגלגלים אותו בסושי, למשל. באינדונזיה הוא אלפקה פופולרי, שייק העשוי מאבוקדו, סוכר גולמי חום וקקאו, ובטייוואן ובפיליפינים מכינים קינוח טעים מאבוקדו, חלב וסוכר. יש אנשים שאוהבים לשתות אותם עם מלח וסחיטת לימון או לשים אותם על הלחם שלהם. אז אם אתם מחפשים השראה להכנת האבוקדו שלכם, אתם תהיו מוצפים בגיוון קולינרי ועולמי. גם זה בסדר גמור, כל עוד אתם מודעים לנתיב שעל האבוקדו לעבור כדי להגיע אלינו. ליהנות מהם במתינות ולהעדיף באופן אידיאלי את האיכות האורגנית יכולה להיות צעד ראשון בכיוון הנכון. עדיף גם לא לקנות אבוקדו כפרי "מוכן לאכילה", אלא כשהוא עדיין קשה מאוד. בבית אתה יכול אז פשוט לתת להם להבשיל בנייר עיתון. אפשר אפילו לזרז את התהליך הזה בקלות רבה אם מוסיפים תפוח, שמפריש מה שנקרא "גז בשל". כך, האבוקדו נשאר משהו מיוחד ואינו נצרך בכמויות גדולות. תפיסת הפרי-על כיוקרה או מעדן שוב עוזרת מאוד לסביבה שלנו.
